התובעת הגישה תביעה זו נגד הנתבעת בטענה שעקב כשלונה בתחזוקה נאותה של הכביש בתחומה, עקב רשלנות הנתבעת, נגרמו נזקים למכוניתה, כאשר התובעת מציינת בכתב התביעה, שהנזקים הם קריעת שני צמיגים שבצד ימין של המכונית, וזאת עקב בור שהיה בצד ימין של הכביש.
הנתבעת טוענת שאין היא אחראית למה שארע לרכב התובעת, ועוד טענה הנתבעת, שמה שארע לרכב התובעת - אם ארע - לא ארע בתחום סמכות שיפוטה של הנתבעת, אלא בתחום סמכות שיפוטה של גדרות.
בנוסף לכך, מעלה הנתבעת טענות שונות כנגד התובעת, על אופן נהיגתה, על אי הבחנה במועד באותו הבור הנטען, ולאחר שהתובעת גם טוענת, שהנתבעת היא זו אשר לאחר מכן תיקנה את הבור, טוען נציג הנתבעת, שבפועל לא תוקן הבור על ידי הנתבעת, אלא על ידי מועצה אחרת.
תביעת התובעת היא לפיצוי עבור הצמיגים שהותקנו במכוניתה בסך 936 ש"ח, וסכום נוסף של
1,000 ש"ח על עוגמת נפש עקב עמידה לצד הדרך ביום גשום ואיחור לעבודה, ועוד 700 ש"ח הוצאות משפט, ובסך הכל מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בסך של 2,636 ש"ח.
לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי במסמכים אשר צורפו הן לכתב התביעה והן לכתב ההגנה, ובמסמכים שגם הגישה התובעת לבית המשפט, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות, וזאת מהנימוקים הבאים:
1. אתחיל בכך שהתובעת כלל לא הוכיחה שהרכב שלה נפגע כפי שהיא מתארת בכתב התביעה, לא הוכיחה בעלות על הרכב, וגם לא ציינה בכתב התביעה את מספר הרכב שנפגע - מה עוד, שעל החשבונית שצירפה התובעת לכתב התביעה, לא צוין כל קשר בין רכב ששייך לתובעת ובין החלפת הצמיגים כפי שהוחלפו.
2. המחלוקת בין הצדדים היא, האם הארוע הנטען על ידי התובעת ארע בתחום שיפוטה של הנתבעת, או שמא ארע בתחום שיפוטה של מועצה אחרת - היא גדרות, וכאשר מחלוקת זו נסבה ומתבררת בבית המשפט, הרי שהיה על התובעת להוכיח, שאכן הבור הנטען, מצוי בתחום שיפוטה של הנתבעת, ולא בתחום השיפוט של מועצה אחרת.
3. לעניין הנ"ל עלי גם להוסיף, שבכתב התביעה מציינת התובעת, שהבור היה בצד ימין של כביש הגישה לגדרות מכיוון גדרה, וגם על גבי המפה אשר הגישה התובעת לבית המשפט (ראה תמונה 2 ב-ת/1), לא עולה ממפה זו, שאותו בור המסומן בעיגול, מצוי אכן בתחום שיפוטה של הנתבעת.
4. זאת ועוד - אם להתייחס לגופו של עניין, הרי שמקבל אנוכי את טענתו של נציג הנתבעת - טענה שהיא חוזרת גם בכתב ההגנה, שלמעשה, הארוע ארע באור יום, ואם התובעת היתה נוהגת בזהירות ובמהירות התואמת את פני השטח, אין לי ספק שהיתה מבחינה באותו בור, ונמנעת מלעבור עליו.
עוד אציין, כי התובעת העידה בבית המשפט, שרכב שנסע לפניה עפה לו הצלחת כתוצאה מכניסתו לאותו בור, ולכן אילו היתה התובעת נוסעת במהירות סבירה, והיא ראתה את מה שקורה לרכב שלפניה, אין לי ספק, שאם היתה נוקטת באמצעי זהירות, היא עצמה לא היתה עוברת על אותו בור שרכב לפניה עבר קודם לכן.
5. עלי גם להוסיף לכל האמור לעיל, כי התובעת גם לא הוכיחה שהיה צורך לגרור את הרכב למוסך כפי שנטען בכתב התביעה. התביעה של התובעת הוגשה בחודש אפריל 2013, ולאור האמור בכתב ההגנה, היה על התובעת זמן די והותר, להכין את הראיות בדבר שטח שיפוט של הנתבעת או של מועצה אחרת, להביא אישור מבעל המוסך שהרכב שבבעלותה הוא זה הרכב שתוקן, ולהביא אישור על גרירת הרכב כתוצאה מהארוע הנטען.
6. לאור הנימוקים אשר פורטו לעיל, החלטתי לדחות את תביעת התובעת.
7. לאור התוצאה שאליה הגעתי, הרי שמן הדין היה לחייב את התובעת בהוצאות, אך לאור הנסיבות המפורטות כפי שהן מובאות בכתב התביעה, החלטתי לפנים משורת הדין, שלא לחייב את התובעת בהוצאות.
הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.
<#3#>
ניתנה והודעה היום כ' חשון תשע"ד, 24/10/2013 במעמד הנוכחים.